פסק-דין בתיק ת"א 1057-05

1.         זהו פסק דין בתביעת התובע, לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, עקב תאונת עבודה, שעבר במהלך עבודתו אצל מעבידתו - הנתבעת מס' 1.

2.         התובע, יליד 3.5.1957, הועסק ע"י הנתבעת מס' 1, חברה בבעלות גיסו של התובע (להלן גם: "החברה"), משנת 1983, כראש צוות אשר עסק בבנית פיגומים, עבודה הכרוכה בין היתר, בהרמת משאות כבדים. הנתבעת מס' 2, הינה חברת הביטוח, אשר ביטחה את הנתבעת מס' 1 עובר לתאונה, בביטוח חבות מעבידים.

            לטענת התובע, ביום 4.9.98, יום שישי בשבוע, נשלחו הוא ועובד נוסף של החברה, למתחם שבחזקת חברת חשמל, בו עבדה החברה, כדי לפנות קרשים פגומים, אשר הורכבו בפיגום. זאת, ע"פ דרישת המפקח מטעם חברת החשמל. התובע הרים לדבריו, קרש במשקל של כ-30 עד 40 ק"ג (אורכו כ-4.5 מ', רוחבו כ-25 ס"מ, ועוביו כ-5 ס"מ). עם הרמת הקרש, שמע התובע קול נקישה, וחש כאב עז בגבו (להלן: "התאונה"). התובע חש הגבלה בתנועת גבו, והוא הפסיק את עבודתו. לאחר מנוחה בת מספר דקות, המשיך התובע בעבודה, יחד עם העובד הנוסף.

            בהמשך, אובחנו אצל התובע פגיעות בעמוד השדרה, ובין היתר, אובחנו אצלו פריצות דיסק בגובה L4-L5, ובגובה L5-S1. התובע נותח, ובמהלך הניתוח בוצעה כריתה שלמה של מחצית הקשת של החוליה המותנית הרבעית מימין, ונכרת דיסק. התובע אושפז בהמשך פעמיים, לתקופות של כשבוע כל פעם. לטענת התובע, הוא סובל, בין היתר, הגבלות חמורות בתנועה, כאבים חזקים, וקושי לתפקד במישורים שונים. לטענת התובע, הוא לא עבד במשך כ-3 שנים מאז התאונה. כעולה ממכתב המעבידה, פוטר התובע מעבודתו בחברה בחודש אוגוסט 1999, בשל מצבו הרפואי. התובע הוחזר לעבודה בהמשך, בחברה בחודש ספטמבר 2001. לטענת התובע, הוא הוחזר לעבודה בחברה, בשל רחמי בעל החברה, ומתוך התחשבות במצבו. לדבריו, הוא עוסק כיום בעבודה פקידותית בעיקרה.

            לכתב התביעה המתוקן שהגיש התובע, צורפו שתי חוות דעת, חתומות ע"י המומחה, ד"ר אבי כהן, נוירוכירורג. בחוות הדעת הראשונה, מיום 25.10.99, נקבע כי לתובע נגרמו נכויות זמניות, למשך שנה - נכות בשיעור 30% בגין ההגבלות בתנועת עמוד השדרה המותני, ו-10% בגין הפגיעה בעצבי המקלעת של המותן והצולב.

            בחוות הדעת העדכנית מיום 18.5.05, קבע המומחה, כי בגין התאונה נגרמו לתובע נכויות צמיתות - נכות בשיעור 20% בגין ההגבלה בתנועות עמ"ש המותני, 10% בגין הפגיעה בעצבי המקלעת של המותן והצולב מימין, ו-10% בגין הפגיעה בעצבי המקלעת של המותן והצולב משמאל. שיעור הנכות הצמיתה המשוקללת ע"פ חוות הדעת - 35.2%.

3.         הנתבעות הכחישו בכתב ההגנה, את התרחשות התאונה הנטענת, ולחילופין, את אחריותן להתרחשות האירוע. הנתבעות טענו, כי התביעה הוגשה בשיהוי רב. הנתבעות הכחישו את הנזקים הנטענים בכתב התביעה, ואת הקשר הסיבתי הנטען, בין התאונה והנזקים הנטענים. כן טענו, כי התאונה נגרמה בשל רשלנות התובע עצמו.

            הנתבעות הגישו חוות דעת מומחה, חתומה ע"י ד"ר שמואל וייס, מנתח - אורטופד, לפיה, לתובע נכות צמיתה בשיעור 20%, בגין הגבלת תנועות עמוד השדרה המותני. המומחה קבע, כי נוכח עברו הרפואי של התובע, שכלל 5 תאונות בהן נפגע בגב התחתון, יש לייחס שליש מהנכות הצמיתה בלבד - 6.66%, לפגיעה מיום 4.9.98.

            בסיכומיהן הזכירו הנתבעות, את קביעות ועדות המל"ל (ועדה רפואית לנפגעי עבודה וועדת הערר אשר דנה בערר שהגיש התובע). מקצת מסמכי המל"ל הוגשו גם במסגרת תיק המוצגים של הנתבעות. מסיכומי הנתבעות נלמדת קביעת ועדות המל"ל, לפיה לתובע נכות אורטופדית כוללת בשיעור 20%, בגין הגבלת תנועה בינונית בתנועות עמוד השדרה המותני, כאשר על רקע תיעוד רפואי של התובע מתקופה שקדמה לתאונה, ייחסו מחצית מהנכות בלבד - 10% - לתאונה. בסופו של דבר, לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות המל"ל, הועמד שיעור הנכות על 15%.

4.         התובע העיד לעצמו, וכן העיד את המומחה מטעמו, ד"ר כהן.

            לנתבעות העידו מנהל החברה ובעליה, מר משה מרציאנו, שהינו כאמור גיסו של התובע, וכן המומחה מטעם הנתבעת, ד"ר וייס.

            לא מונה מומחה מטעם ביהמ"ש.

5.         התובע העיד על נסיבות התרחשות התאונה. לדבריו, באותה תקופה, שימש ראש צוות אצל הנתבעת, ועבד עבודה פיזית. לדבריו, קיבל הוראות ממר מרציאנו ישירות.

            התובע תיאר את השתלשלות העניינים שהובילה להתרחשות התאונה. לדבריו, קודם התאונה, ביצעה החברה עבודות עבור חברת החשמל, כאשר בשל לחץ הזמן, הורכבו הפיגומים במהירות, מבלי שהקרשים מוינו קודם לכן. כאשר התברר, שחלק מהעצים פגומים, הורה מר מרציאנו, לפנות מיד את הקרשים הפגומים. ע"פ הוראת מר מרציאנו, הגיע התובע עם עובד נוסף של החברה לאתר, והשניים החלו לבצע את המשימה. לטענת התובע, מפקח של חברת החשמל שנכח באתר, הורה לו לפנות את העצים הפגומים שפורקו, אשר הפריעו למעבר באתר, וכך עשה. בהמשך, התרחש האירוע כמפורט לעיל.

            הנתבעת הגישה העתק מהודעת התובע, בפני חוקרת של המל"ל, בה סיפר, כי הוא עובד בחברה כ "מנהל עבודה". התובע נחקר על כך, והסביר, שהשתמש בביטוי כאשר לא ידע מה פירושו, כאשר בפועל, לא הוסמך כמנהל עבודה עובר להתרחשות התאונה, ובפועל, שימש כ- "אחראי על העובדים באתר", ופעל ע"פ הנחיות מר מרציאנו.

סבורני, כי יש לקבל את גרסת התובע, ביחס לנסיבות התרחשות התאונה, אשר נתמכה כאמור בעדות מר מרציאנו. לא נעלם מעיניי, כי העד הינו גיסו של התובע, ואולם, בהיותו עד מטעם הנתבעות, וכאשר עדותו ועדות התובע לא נסתרו בראיות קבילות, סבורני, כי התובע הרים את הנטל להוכיח את טענותיו, לענין התרחשות התאונה.

6.         אופי העבודות בהן עסקה החברה, והסכנות שטמנו בחובן לבריאות העובדים, בין היתר, בשל הצורך לשאת משאות כבדים, הטילו על החברה, חובות זהירות מושגית וקונקרטית כלפי עובדיה.

            אין מחלוקת, כי כחלק מהעבודה השוטפת, נדרשו העובדים תדיר להרים ולשאת משאות כבדים, ובהם קרשים שמשקלם רב. במצב זה, ברי כי על החברה היה להנהיג שיטת עבודה בטוחה בקרב עובדיה, למסור להם הוראות בטיחות לענין הרמת משאות ונשיאתם, ולפקח על ביצוען.

ב"כ התובע חישב בסיכומיו, את משקלו המשוער של הקרש שהרים התובע. ע"פ החישוב, המתבסס על מידות הקרש שמסרו התובע ומר מרציאנו בעדויותיהם, ונתוני המסה הסגולית של סוג העץ המדובר, עמד משקל הקרש על כ-34 ק"ג. המשקל תואם את הערכת התובע ומר מרציאנו. הנתבעת טענה, כי משקל העץ עמד על כ-20 ק"ג לכל היותר. סבורני, כי יש לקבל את טענת התובע, אשר נתמכה כאמור בעדות מר מרציאנו, ולקבוע, כי משקל העץ עמד על כ-30 ק"ג. גם אילו התקבלה טענת הנתבעת, לפיה משקל הקרש הינו כ-20 ק"ג, עדיין מדובר במשקל רב, להרמה ולנשיאה ע"י אדם יחיד, ומובן, נדרשו הוראות להרמת הקרשים ולנשיאתם.